בשנות ה-80 אירעה מהפכה גדולה כאשר הוצג לראשונה תקליטור ה- CD הראשון. לא רק שהוא הביא עימו אפשרות לאיכות מוזיקה משופרת שהחליפה את הקלטות , בנוסף הוא הציג לראשונה מדיה דיגיטלית אשר יכלה לאחסן מידע בהיקף חסר תקדים של 650 MB (עד אז שלט הפלופי 3.5 אינץ עם שטח אחסון של כ-1.44 מגה בלבד).

זאת הפעם הראשונה שבה היה תקן עולמי עבור מדיה מסוג זה ועקב כך הצרכנים נהנו מעלויות זולות של הטכנולוגיה. לאחר מכן הפורמט השתכלל והגיע לסטנדרט חדש של 700MB ואף יצא במהדורה של 900MB. ה-CD היה כל כך מרשים, שרק כעבור עשור החלה להגיע דרישה מהשטח עבור מדיה גדולה אף יותר וכאן הגיע ה-DVD, פורמט משופר אשר הציע שטח אחסון גדול פי חמישה עד עשרה מה-CD. זה איפשר לתעשייה להשתמש בו עבור סרטים באיכות גבוהה והקלטות. בנוסף, ה-DVD אפשר גם תמיכה לאחור ב-CD, כך שהנגנים והצורבים שלו חסכו את הנטל בבעלות של שני מכשירים שונים עבור כל מדיה. כעבור עשור נוסף, בתחילת המילניום החדש הגיעה שוב הדרישה מהשטח עבור פורמט גדול ומרשים אף יותר…

הבלו ריי (blu-ray) אשר מכונה גם BD, הוא פורמט דיגיטלי חדש מבית סוני המאפשר אחסון מידע רב ע"ג תקליטור. על כל שכבה של הדיסק ניתן לאחסן כ-25GB של מידע, ובגירסא הדו-שכבתית ניתן לאחסן בסה"כ 50)GB!!!). תעשיית המדיה כבר כעת מנצלת אותו היטב ומשווקת את מוצריה בעזרתו, בעיקר סרטים באבחנה גבוהה (HD) וסדרות טלוויזיה. בכך הם קובעים סטנדרט חדש של איכות אשר מגיע לרזולוציה של כ-1920X1080 פיקסלים ומנצל היטב את טלוויזיות ה-LCD והפלזמה החדישות. מקור שמו של הבלו-ריי מיוחס ללייזר הכחול המשמש לקריאה וכתיבה (עבור ה-DVD וה-CD השתמשו בלייזר אדום). מכיוון שאורך-הגל של הלייזר הכחול ממוקד יותר (405 ננו-מטר), ניתן לכתוב נתונים בצפיפות גבוהה יותר עבור אותו שטח על גבי התקליטור (605 ננו-מטר בלבד עבור קרן לייזר אדום).

מהמילה "blue" הושמט בכוונה ה-e על מנת להפוך את שם הפורמט ליותר "קליט" ולקשור אליו שורה של מוצרים מסחריים שונים אפשריים בעתיד. כמו כן הבלוריי עבר שיפור בנושא הגנת זכויות יוצרים וכיום תומך באופציית DRM המקשה מעט יותר על פריצתו.

עקב בעיות ראשוניות בעמידות המוצר, כיום התקליטורים מצופים בחומר קשיח אשר גורם להם להיות עמידים משריטות ולכלוך אף יותר מה-DVD ובכך אורך החיים שלהם מתיימר להיות גדול יותר.

כיום חברות יצרניות המחשבים הגדולות בעולם, כגון: "אפל, "hp" ו-"Dell" מציעות את הבלו-ריי בדגמים המתקדמים שלהם, בין אולפני הסרטים המובילים אשר בחרו לתמוך בפורמט כוללים את: "האחים וורנר", "פוקס המאה העשרים" ודיסני. כיום יש מעל ל-150 חברות שונות אשר תומכות בפורמט.

פורמט הבלו-ריי לא היה היחיד שהתחרה על "הבכורה". מולו ניצב פורמט ה-HD-DVD של "טושיבה" ועוד מספר חברות תומכות נוספות. כונן ה-HD הציע כבר מההתחלה תאימות מלאה אחורה לכונני ה-CD וה-DVD, המשמעות: מכשיר אחד בלבד עבור כלל הפורמטים. בתגובה סוני החלו להטמיע במוצרי ה-Playstation 3 כונני בלו-ריי לקריאה בלבד אשר יכלו לנגן סרטים באבחנה גבוהה. בנוסף סוני הדגישו את העובדה כי הם מציעים נפח אחסון גדול בהרבה מאשר הפורמט של טושיבה(15 GB בחד שכבתי ו-30GB בדו-שכבתי לעומת 50GB) ושעלות ייצור תקליטור בלו-ריי אינה יקרה בהרבה מייצור תקליטור DVD (בכ-10% יותר) ובכך הכי משתלמת מבחינת מחיר עבור 1GB בודד. ה-HD-DVD ספג מכות קשות בדרך לכניעה: לאחר התמודדות של כ-20 חודשים, העדפת אולפני הסרטים הגדולים של הוליווד בבלו-ריי והוזלה של 50% במחיר כונני HD-DVD ללא שיפור ניכר בתוצאות המכירות, טושיבה הודיעה על הפסקת פיתוח והפצת הפורמט שלה. כך זכה הבלו-ריי בקונצנזוס העולמי.

כתבה ב-YNET על הודעת הפרישה של טושיבה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3508597,00.html ^[1]

*כיום ניתן למצוא צורבי בלו-ריי אשר תומכים בפורמט ה-DVD. כוננים אשר תומכים גם ב-CD נדירים מעט יותר, אך קיימים. מחירם הנוכחי עומד בסביבות 1400 ש"ח ומעלה (של המורכבים יותר אף כמעט כפול מזה), אך מחיר זה צפוי לרדת ככל שהזמן יעבור ובעוד מספר חודשים אף צפוי לרדת מרף ה-1000 ש"ח. לגבי מחיר המדיה, ניתן למצוא כיום 3 תקליטורי בלוריי לצריבה במחיר של כ-110 ש"ח. עקב עלות הייצור הנמוכה יחסית של התקליטורים (כאמור 10% יותר מה-DVD בסה"כ) מחיר זה צפוי לרדת משמעותית גם כן.